הזייל נ' ענבי הנגב המערבי בע"מ ואח'

החלטה

התובע, יליד 1982, הגיש תביעה זו לפיצוי בגין נזק גוף שנגרם לו, לטענתו, כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 2.8.2010, בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 (להלן: "פלת"ד").

הנתבעת טענה בכתב הגנתה, כי אין מדובר בתאונת דרכים ועתרה לפיצול הדיון ולהכרעה מוקדמת בשאלת סיווג התיק.

שני הצדדים הסכימו כי ההכרעה בדבר סווג התאונה תעשה על יסוד תצהיר התובע וסיכומים בכתב.

התובע הגיש תצהיר נסיבות לגבי התאונה.

הנתבעת ויתרה על חקירתו הנגדית של התובע, אם כי טענה שתאור התאונה איננו מקובל עליה, נוכח גרסאות אחרות שמסר התובע.

בתצהיר התובע מיום 31.12.13 נטען כדלקמן:
"בתאריך 2.8.2010, אחרי נסיעה קצרה ממעבר כרם שלום לכיוון החווה ענבי הנגב, ראיתי שהחגורה של המטען רופפת. עצרתי את הרכב בצד הכביש וירדתי לחזק את החגורה, והייתי חייב לקשור את המטען של המשאית על מנת להמשיך בנסיעה, אחרת המטען היה נופל ומסכן את הנוסעים בכביש, ובזמן קשירת המטען, הידית של החגורה השתחררה ופגעה בי באצבע זרת יד שמאל..."

התובע בסיכומים מטעמו טען כי מדובר בתאונת דרכים.
לטענת התובע, תאונת דרכים היא כל מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה. הפסיקה הרחיבה בעניין שימוש ברכב מנועי, וקבעה כי הוא כולל גם טיפול דרך או תיקון דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש ברכב או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו.
בעניינו, נטען כי פעולת הקשירה של המטען, גם אם הייתה פעולת לוואי של טעינה, הרי שבוצעה אגב טיפול דרך במשאית. לפי הטענה, חלק מהשימוש הטבעי של משאית הוא הובלת משאות. טלטולי הדרך הובילו להתרופפות המטען ולכן עצירת הרכב במהלך נסיעתו, וחיזוק החגורה היה בזיקה לשימוש התחבורתי ברכב. עוד הודגש כי מדובר בפעולה למניעת סיכון תעבורתי לצורך המשך הנסיעה.
התובע הפנה בסיכומים לפסיקה המאבחנת בין "תיקון דרך" ל"תיקון בית". האבחנה היא לפי המבחן הגיאוגרפי, מבחן הזמן ומבחן המהות.
בתובענה זו, כל המבחנים מלמדים כי מדובר בתיקון רכב שהוא חלק מהשימוש התחבורתי ברכב: מדובר בתיקון שהתובע היה מחויב לבצע אותו תוך כדי הנסיעה, בדומה להחלפת גלגל או הוספת שמן, שהפסיקה קבעה כי הם בגדר תיקוני דרך.

הנתבעת חולקת על טענות התובע.
ראשית, באשר למסד העובדתי להכרעה, הנתבעת טוענת כי יש לתת משקל נמוך יחסית לתצהיר מטעמו של התובע, אשר בסמוך לאירוע מסר גרסאות אחרות:
במכתב השחרור מבית החולים סורוקה מיום 3.8.2010, אין כל אזכור לרכב או לתאונת דרכים.
בטופס למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה מיום 8.8.2010, ציין התובע רק כי קיבל מכה במשאית במעבר כרם שלום.
בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מיום 13.8.2010, ציין התובע כי החבלה נגרמה בזמן פירוק משאית מגומיית ברזנט. בסיכום ביקור מבית החולים סורוקה מיום 16.8.2010, ציין התובע כי נחבל באצבע, מבלי לציין כל אזכור לרכב או לתאונת דרכים.
בתביעה לתשלום דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי מיום 1.9.2010, ציין התובע כי בשעת קשירת הסחורה במשאית עם הכבלים, קיבל מכה באצבע.
בתעודה רפואית מיום 17.10.2010, אין כל אזכור לתאונת דרכים.